השבוע לפני 50 שנה, המצעדים העבריים בקול ישראל וגלי צה"ל דומים מאוד זה לזה, בוודאי שלושת הגדולים. יוני נמרי במקום הראשון בשניהם, בזכות "שושנת פלאים", שצביקה פיק הלחין למילים של שאול טשרניחובסקי ושלח לערב שירי המשוררים של גלי צה"ל, אבל נדחה. גבי שושן ו"שש עשרה" במקום שני בגל"צ, שלישי בקול ישראל, ושלמה ארצי עם "שיר בבוקר בבוקר", בדיוק להיפך. אריק איינשטיין במקום השביעי בשני המצעדים עם "יכול להיות שזה נגמר", ולפניו רצף שירים מפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג (כמו גם השיר של ארצי, כמובן) – "את ואני נולדנו בתש"ח" שזכה בפסטיבל, "ליל חנייה" ו"את ואני נולדנו בתש"ח". אחריהם בקול ישראל "רכבת העמק", גם הוא מהפסטיבל.

יוני נמרי סיפר ללהיטון על הלהיט הגדול שלו: "ערב אחד באתי לצביקה, סתם בשביל לפטפט, והוא השמיע לי את השיר. נתפסתי מיד. היה חבל לצביקה לוותר על השיר אבל כחבר אמיתי הוא נתן לי אותו ואפילו חזה מה השיר הזה עשוי לעשות לי. אני רואה ב'שושנת פלאים' פרשת דרכים בקריירה המוזיקלית שלי. איני רוצה לפסול את השירים ששרתי לפני 'שושנת פלאים' אבל עד השיר הזה לא חשתי שאני עושה דבר אמיתי. השירים לא הוסיפו לאישיות שלי, כזמר. רציתי שיר שייתן לי אפשרות ביטוי. לא חשבתי על להיט או לא להיט, למרות שאני יודע שזה חשוב. רציתי לעשות שיר טוב שישרת אותי".

דני ליטני בן 80 היום, מזלטוב ובריאות טובה. בתחילת שנות ה-70 הוא הופיע בניו יורק בהפקה האמריקאית של "איש חסיד היה" (שנקראה באנגלית, רק טיפשים עצובים), ומאחורי הקלעים ביקר אותו חבר, בוב דילן שמו.

השניים התיידדו כאשר דילן ואשתו שרה ביקרו בישראל, ביקור פרטי, אותו ניצלו גם לסיורים דיסקרטיים במספר קיבוצים – באחד מהם גם שר דילן ספונטנית בפני חברים בקיבוץ – מתוך מטרה להשתקע בארץ, לפחות לתקופת ניסיון, רצוי בקיבוץ. דילן ואשתו נפגשו עם ליטאני ובת זוגו אז, דרורה חבקין עליה השלום, והוזמנו לארוחת ערב שכנראה הייתה נעימה מאוד, כי הקשר ביניהם נמשך. גם ארוחה הייתה: דילן הזמין את ליטני (חבקין נשארה בארץ) לסעודת שבת בביתו, ובין המנות של האוכל היהודי מבית אמא, כפי שנכתב בלהיטון, שוחחו בוב ואשתו על רצונם שבנותיהם יגדלו ויתחנכו "במקום חופשי, משוחרר מפחדים מדאגות ולחצים", כלומר קיבוץ בישראל, תאמינו או לא.

כידוע, זה לא נגמר בכך שמשפחת דילן עשתה עלייה, אבל הקשר בין ליטני לדילן נמשך כל עוד שהה בניו יורק, כפי שנכתב בשבועון העולם הזה, כחודש לאחר אותה ארוחה בבית דילן.

וכאן, מתוך המופע המשותף של ליטני ויהונתן גפן, ליטני שר דילן, בתרגומו של גפן.

לזכרו של דובי לנץ שהלך לעולמו אתמול, בגיל 76 .

הבחירה בדובי לנץ עליו השלום לערוך את מצעד הפזמונים העבריים בגלי צה"ל הייתה אירוע מטלטל בעולם המוזיקה בארץ. לנץ, אזרח עובד צה"ל שאת השירות הצבאי עשה כחובש קרבי, החליף בתפקיד את גדי ליבנה, אפשר לומר: המיתולוגי, שערך חמש שנים את המצעד, ונחשב לאחד האנשים המשפיעים בתעשייה.

להיטון פרסם ראיון עם דובי לנץ (בגיליון שיצא בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים), וביקש לדעת האם הוא מודע ללחצים המופעלים על עורך המצעד. לנץ השיב בהומור שהוא מאמין שיצליח לעמוד בלחץ, אלא אם כן יציעו לו וילה מפוארת עם בריכת שחייה, והוסיף שלדעתו, אם לזמר יש שיר טוב, הוא יצליח גם במצעד גם ללא עזרת חבריו, וחבל על הכסף של שולחי גלויות הדירוג המפוקפקות.

לנץ סיפר שהוא בעל השכלה מוזיקלית ומחזיק באוסף של כשלוש מאות תקליטים קלאסיים, "כי פופ יש לי מספיק, בעבודה". הוא ציין את השיפור שחל ברמת השירים העבריים, בזכות ההתקדמות הטכנולוגית באולפני ההקלטות, ובעיקר איכות התמלילים. עם זאת, הוא הביע הסתייגות מ"אופנת שירי המשוררים", שלדבריו הפכה ל"מכת מדינה", כי כל זמר חושב שהוא חייב לשיר שיר של משורר וזה יקנה לו כרטיס כניסה למצעד.

לנץ נשאל לדעתו על ה"מוסד" ששמו מצעד הפזמונים, והציע לקחת את זה בקלות. "אני לא מבין מדוע מנפחים את הנושא הזה. מצעד זה דבר נחמד שאנשים מתייחסים אליו ברצינות רבה מדי. יש הרבה שירים שלא נכנסו למצעד והם יפים מאוד ומושמעים בתדירות גבוהה, ולעומתם יש 'שלאגרים היסטריים' שיצאו מהמצעד באותה מהירות בה נכנסו".

נגן החצוצרה אדי קאלוורט פתח את התוכנית, ובהמשך: הרולינג סטונס, איירין קארה, להקת עשרה סי.סי, ג'ורג' האריסון, דבי גיבסון, יוני נמרי, דני ליטני ורבקה זוהר שיחגגו מחר ימי הולדת, קיו סקאמוטו, להקת בננה שהתחרה בקדם אירוויזיון לפני ארבעים שנה, אלמה כוגן, גילברט אוסליבן וגם להקת אבבא עם "רינג רינג" בגרסה המקורית, בשבדית. האזנה נעימה ובריאות טובה.

להאזנה:

(צילום: אמירה מורג)

אורח התוכנית, שרון בוזין, הוציא לאחרונה סינגל ראשון, "אני מציאות אלוהיך", מתוך אי.פי. שבדרך, תחת שם הבמה שלו – טוני סקשיפשיצקי. בוזין הסביר מדוע הוא מופיע תחת שם מסובך כזה, וגם, ובעיקר, הביא מוזיקה טובה של פרנק זאפה, אחרית הימים, תומס דולבי, לד זפלין, להקת RUSH ועוד. האזנה נעימה ובריאות טובה.

להאזנה:

https://archive.org/details/25-6-23

לכבוד ה-21 ביוני, היום הארוך ביותר, התוכנית נפתחה עם נעימת הסרט "היום הארוך ביותר" של המלחין הצרפתי מוריס ז'אר. בהמשך: אדית פיאף, פטי פראבו, להקת וויזארד,  תאומי תומפסון, סינדי לאופר שחוגגת השבוע את יום הולדתה השבעים, ג'ון פול יאנג, שלמה ארצי, פול מקרטני, דני ליטני, ועוד. האזנה נעימה ובריאות טובה.

להאזנה:

(צילום: אמירה מורג)

היום, אחרי למעלה משש שנים ולראשונה בתולדות התוכנית, התחלפו המגיש והאורח. אלי פיכמן הוזמן להתיישב מול המיקרופון הראשי, להניח את התקליטים על הפטפונים ולפתוח מיקרופון לשידור חי. בתוכנית הפעם, תקליטים שיצאו ב-30 השנים האחרונות. להקת אואזיס פתחה את התוכנית, ובהמשך: סווייד, ג'יין בורדו, לולה מארש, להקת איי.בי.סי, מוריסי ועוד. האזנה נעימה ובריאות טובה.

להאזנה:

השבוע לפני 50 שנה ולכבוד יום הולדתו ה-81 של פול מקרטני, היום, חזרנו אל אחת הכותרות המוגזמות ביותר שפורסמו בלהיטון. מזלטוב, סר פול.

פול מקרטני חוגג היום, 18 ביוני, את יום הולדתו ה-81 ולכבוד האירוע חזרנו אל אחת הכותרות המוגזמות ביותר שפורסמו בלהיטון אי פעם, ציטוט מפי מקרטני שהביא כתב להיטון בלונדון (משום מה הושמט שמו של הכתב): "נכון שאנחנו מתכוננים להקים מחדש את החיפושיות – אבל אנחנו לא ממהרים".

כותרת סנסציונית, בלי ספק, אבל לא מדויקת, בלשון המעטה. מקרטני אמר כך: "מה עם עמיתיי לשעבר? נכון שאנחנו מתכוננים לעשות משהו ביחד ('משהו' זה מושג מעורפל ובכל מקרה לא נאמר צירוף המילים שמיליוני מעריצים חלמו לשמוע, 'להקים מחדש את החיפושיות'), אבל אנחנו לא ממהרים, מחכים לזמן המתאים. אך תדע לך שאנחנו שומרים על קשר וההוכחה הם השירים החדשים שהקלטנו, ג'ורג' ואני, לאלבום החדש של רינגו".

ציטוט אחר התייחס ישירות לישראל: האיסור על הבאת החיפושיות לישראל, כשעוד ניתן היה, כשהם עוד הופיעו והמנהל שלהם, בריאן אפשטיין היהודי, היה בחיים ומאוד רצה שיגיעו לישראל. "לפני שמונה שנים רצינו לבוא אליכם", אמר פול, "אך הממשלה שלכם החרימה אותנו. תאמין לי שעד היום איני יודע מה הייתה הסיבה (בדיעבד, כנראה קרבות אגו יצריים בין אמרגנים ישראלים, תקצוב של מטבע זר לתשלום ללהקה, בתוספת שמרנות מטופשת של משרד החינוך). פנו אליי בזמן האחרון בכמה הצעות להופיע בישראל, אך בינתיים לא קיבלתי אף אחת מהן".

החיפושיות מעולם לא התאחדו, אבל בספטמבר 2008 פול מקרטני הגיע בסופו של דבר לישראל, הופיע בפארק הירקון מול כ-50 אלף מעריצים, ואף בירך את הקהל ב"שנה טובה" בעברית.

מזלטוב סר פול, בריאות טובה, אריכות ימים ועוד שנים רבות של מוזיקה טובה.

השבוע לפני 50 שנה, שלושת הגדולים במצעדים העבריים של קול ישראל וגלי צה"ל היו זהים, ואפילו באותו סדר: ראשון "שיר בבוקר בבוקר" (שלמה ארצי), המוכר גם כ"פתאום קם אדם", במקום השני "שושנת פלאים" (יוני נמרי), ושלישי "שש עשרה" של גבי שושן עליו השלום.

שיר בבוקר בבוקר, כזכור, סיים במקום השני בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג. שלמה ארצי סיפר ללהיטון שעלה לבמה כשהוא חושש מתגובתו של כותב השיר, המשורר אמיר גלבע. לדבריו, "לא חשתי בנוח כיוון שלא קיבלתי רשות ממחבר השיר, להשמיע את שירו. מאחר והדבר העיק עליי, התקשרתי אליו לבקש את 'ברכת הדרך'. גלבע לא היה בבית. בתו שענתה לטלפון אמרה לי בקול צונן: אני לא חושבת שאבא ייתן לך את ברכת הדרך. נקלעתי למצב לא נעים ביותר, אך בכל זאת הופעתי".

סוף טוב, הכל טוב, השלים להיטון את הסיפור. "בערב הסיום של הפסטיבל בבנייני האומה בירושלים נתקבל מאחורי הקלעים זר פרחים גדול עבור שלמה ארצי. השולח היה, אמיר גלבע".

בכלל שירי פסטיבל הזמר שולטים במצעדים העבריים. מלבד "שיר בבוקר בבוקר", לא פחות משמונה נוספים מדורגים בשני המצעדים, ועוד שלושה במצעד של רשת ב' (קול ישראל), בלבד: את ואני נולדנו בתש"ח (עדנה לב), שזכה במקום הראשון בפסטיבל, ליל חנייה (חנן יובל, ירדנה ארזי, אפרים שמיר), אצלך כמו תמיד (סילבן ויאיר), יעלה ויבוא (גידי גוב), תנו לנו יד ונלך (עירית דותן), רכבת העמק (דורית ראובני), שיר לערב חג (מירי אלוני), שיר כלולות (יזהר כהן), מי האיש (דני גרנות).

לא רק פסטיבל הזמר והפזמון שיגר שירים למצעדים העבריים, השבוע לפני 50 שנה, גם ערב שירי המשוררים של גלי צה"ל. בתחנה הצבאית בלבד נמצאת ג'וזי כץ עם "בת הרב ואמה", ובשני המצעדים מדורגים "יום יום אני הולך למעונך" (מתי כספי) ו"אומרים ישנה ארץ", שוב שלמה ארצי, הפעם בשיר של שאול טשרניחובסקי, ממנו כבר לא היה צורך לבקש אישור להלחין את מילותיו.

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "דאבל דייט" בבית צבי: קומדיה מוצלחת עם העמדות בימוי מקסימות ותפניות עלילה הומוריסטיות ורומנטיות.

דאבל דייט היא קומדיה העולה בבית צבי, על מערבולת רומנטית בין זוג נשוי לבין זוג חברים שלהם, הנפגשים לדייט. המחזה של ג'ינה ג'יונפרידו מ-2008  היה מועמד לפרס הפוליצר, ולראשונה מוצג בישראל. הבמאית מתן דרעי בדש ולהקת השחקנים המוכשרת הביאו לבמה הצגה מוצלחת והעמדות בימוי מקסימות, רוויה בטוויסטים ובתפניות הומוריסטיות ורומנטיות.

העלילה מספרת על אלכס ואנדרו, זוג שהתחתן לאחרונה והמתגורר בדירה צנועה בפרברי ניו יורק. היחסים ביניהם יודעים עליות ומדרונות כבכל משפחה וכך גם היחסים עם סוזן, האימא של הכלה, אלמנה שנמצאת בקשר עם גבר שייתכן והוא מסובך בבעיה כספית. בני הזוג מחליטים לנסות ולסייע לחבר שלהם ולבחורה נוספת ולשדך ביניהם ומארגנים להם דייט. אולם, הדייט מסתבך ועימו גם צצות תפניות שונות ומשונות.

ההצגה קולחת ורווית הומור, סיטואציות ודיאלוגים שנונים, והייחוד שלה הוא מלאכת הבימוי וההעמדה של הדמויות שהם מלאכת מחשבת של הבמאית מתן דרעי בדש. כך למשל, בחלק מהסצנות שבמקביל לדמויות הרלוונטיות נמצאות גם הדמויות האחרות על הבמה, במצב סטטי.

המחזה תורגם בידי בוגרי בית צבי, עמית מינסטר ואסף לוי שכבר תרגמו בעבר מחזות זמר. שם המחזה במקור הוא "בקי שו", כלומר המופע של בקי, כשמה של הבחורה שמנסים לשדך לה בחור. במקור, שמה של הבחורה השנייה הוא סוזנה ואילו בתרגום הוא הוחלף משום מה לאלכס.

שיר ארביב מגלמת את סוזן סלייטר, אימה של הכלה והיא מפגינה יכולת משחק מהנה ביותר. האיפור הוא מוצלח והדמות הולכת בסיוע מקל הליכה, בדיוק כמו הדמות מההצגה המקורית באוף ברודווי.

חן מרציאנו מגלמת היטב את אלכס ושופעת יכולות משחק. דן טויטו מעולה כבעלה אנדרו, ויש לו פוטנציאל משחק מצוין. זוהר אבודרם מגלם נהדר את מקס, חברה מנוער של אלכס, ויש לו יכולת תיאטרלית נפלאה. שיר מרגליות מצוינת ומשחקת כליל השלמות בתפקיד בקי, הנערה שמייעדים למקס.

יערה שילוני עיצבה תפאורה יפה ופרקטית. דן נימרי עיצב תלבושות יפות ומתחלפות. רותם אלרואי עיצב תאורה ראויה. ליאור פארי ומתן דרעי בדש אחראים למוזיקה התוססת.