הערב לפני 45 שנה התרחשו בבנייני האומה בירושלים שני אירועים היסטוריים: ישראל אירחה לראשונה את האירוויזיון לאחר הזכייה בשנה הקודמת עם "אבניבי", וזכתה בתחרות בפעם השנייה ברציפות, עם "הללויה".
הערב הבלתי נשכח ההוא היה שיאו של שבוע מרגש שהחל בהנפקת תעודת העיתונאי וקבלת תיק העיתונות המלא והגדוש בספר התחרות העבה, הכסוף, עם הלוגו של רשות השידור מוקף בשמות המדינות המשתתפות, ובו פירוט כל המבצעים וכותבי השירים, חברי המשלחות, המארגנים, ועוד. בתיק גם חוברת דקה, אף היא כסופה, עם צילומי כל המבצעים, וטבלה לרישום מספר הנקודות שהעניקה כל מדינה, לכל שיר. מה עוד? מפה של ירושלים, לאורחים מחו"ל, והזמנה לסיורים בעיר ובישראל בכלל, נייר מכתבים ומעטפות עם הלוגו של האירוויזיון, כמובן כרטיס כניסה למופע, וגם – אולי הפריט החשוב ביותר – הזמנה ל"מסיבת הפרידה", האפטר-פארטי שאחרי התחרות,
הערב ההיסטורי הזה יכול היה להשתפר עוד יותר עבורי, אלמלא פישלתי קשות: שכחתי בבית את ההזמנה למסיבה, כך שלא יכולתי להיכנס אליה, ונשארתי בחוץ בעיניים כלות, מתוסכל ועצוב. אבל, לפחות החתמתי בחוברת כל מי שיצא לרגע מהמסיבה, או התעייף וכבר רצה ללכת לישון.
עוד על כך ועל אירוויזיון 79 ' בכלל, בפוסט שפרסמתי בבלוג שלי לפני כעשר שנים, כאן:
ואם יתחשק להיזכר באותו ערב נפלא בירושלים, בשביל זה בדיוק יש יוטיוב:
lahitonblog 