התוכנית נפתחה עם הלהיט (האינסטרומנטלי) היחיד של פליטווק מק שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, "אלבטרוס", בינואר 1969 . בהמשך, להקת בלונדי, רוד סטיוארט, בריטני ספירס, נינהסימון בלהיטה היחיד ששילב שני שירים מתוך המחזמר "שיער", והשבוע לפני 55 שנה היה במקום הראשון במצעד הלועזי בגלי צה"ל. במקום הראשון במצעד העברי באותו שבוע היה "בשמלה אדומה" של להקת הנח"ל. עוד בתוכנית: להקת חיל הים (כשאהיה גדול), יגאל בשן (דודי שב הביתה), להקת פרנקי הולך להוליווד, להקת כחול מזעזע, סילה בלאק, צביקה פיק, וגם להקת הקליק (אל תדליקו לי נר), לכבוד יום הולדתו ה-70 של דני דותן, סולן הלהקה והתמלילן שלה. האזנה נעימה ובשורות טובות.
חיים נוי על "הדה גאבלר" בתיאטרון בית ליסין: הצגה רוויית הישגים אמנותיים, שחקנים מוכשרים, ומגי אזרזר בתפקיד הראשי שמעפילה לפסגות של משחק.
ההצגה "הדה גאבלר"בתיאטרון בית ליסין היא חוויה תיאטרלית מטלטלת, דרמה שזורה בקטעים קומיים ומפגן של משחק משכנע וענוג מבוצע בידי להקת שחקנים מוכשרים ובראשם מגי אזרזר, בהדרכתו של הבמאי יאיר שרמן. הצגה רוויית הישגים אומנותיים שנעים לצפות בה.
שחקניות תיאטרון נודעות בכל העולם שאפו לגלם את התפקיד הבלתי נשכח של בת הגנרל הנורווגי והביצוע של מגי אזרזר הוא הולם ותואם את המחזה הנודע שכתב המחזאי הנודע הנריק איבסן. ההצגה עלתה בישראל פעמים רבות עם מירב הכוחות התיאטרליים ובביצוע מיטב השחקניות.
(צילומים: דניאל קמינסקי)
איבסן כתב את המחזה ב 1890 ושנה לאחר מכן הוא עלה בגרמניה וספג ביקורות שליליות. רק בהפקות הבאות זכתה ההצגה לעדנה ולהישגים בינלאומיים. יש הסבורים שתפקיד הדה גאבלר הוא משיאי התפקידים הדרמטיים הגדולים ביותר בתיאטרון. במאים שונים העלו את ההצגה עם פרשנויות שונות ושנויות במחלוקת. הבמאי יאיר שרמן בחר להעלות אותה בזמן עכשווי לא ברור.
הדה גאבלר היא כאמור בתו של גנרל, אשה משועממת שנישאת לאיש האקדמיה יורגן טסמן ממניעים של נוחות. בעבר היו לה פרשיות אהבים, בין היתר עם איילרט לוובורג, המתחרה עם בעלה על משרה בכירה באקדמיה, ושוקד על פרסום מחקר רלבנטי יוצא דופן. גם ידיד המשפחה השופט בראק, עודנו חומד עד עצם היום הזה את הדה.
העלילה מסתבכת כאשר איילרט משתכר עם הגברים במועדון מפוקפק ומאבד את העותק היחיד של מחקרו. יורגן מוצא אותו ומביאו הביתה כדי להשיבו מאוחר יותר. אולם להדה יש תכניות אחרות, וכל האירועים מתערבלים עד לסיום הבלתי צפוי, אך הבלתי נמנע למעשה.
מגי אזרזר מגלמת נפלא את דמותה של הדה גאבלר. היא מצליחה לשוות לדמות קווי אופי ארוטיים מצד אחד, ניצוצות של התפרעות חברתית ודוק של שיעמום שמוביל לתוצאות הרות גורל. מגי אזרזר הצליחה להעפיל לפסגת משחק שאותה רשמו לפניה טובות מהשחקניות בארץ ובבמות העולם.
תום חגי הוא יורגן טסמן בעלה ומשחקו משובח. אסף יונש כלווברג מגלם היטב את התפקיד והסצנות בכיכובו הן מעולות. השופט בראק הוא גיל פרנק המצוין, היודע לעגוב ולסחוט את הדה בכישוריו הדרמטיים. תיאה חברתה היא כרמל בין המצוינת, המפגינה משחק יפה ונעים. דודה יולי היא דינה בליי, המעניקה לצופים שתי סצנות בלתי נשכחות ומוכיחה כי היא בית ספר מהלך למשחק, כשכל רפליקה שלה היא מלאכת מחשבת. אורה מאירסון היא עוזרת הבית ברטי ומשחקה, רוב הזמן ללא מלל, הוא נהדר. יצויין כי היא גילמה אותו תפקיד גם לפני שנים בהפקה אחרת בהבימה.
מאיה ערד יסעור תרגמה את המחזה לשפה עשירה, עכשוית וקולחת. רוני תורן עיצב תפאורה נהדרת. פולינה אדמוב אחראית לתלבושות היפות ובמיוחד של מגי אזרזר. יחזקאל רז אחראי למוזיקה הראויה ורומי קופלמן ניגנה בצ'לו. פליס רוס עיצבה תאורה מעולה.
צוות הווי בזוקי, מכירים? השבוע לפני 51 שנה זו הייתה השאלה שפתחה כתבה קצרה על להקה צבאית חדשה שלמעשה אין לה שם רשמי, אבל חבריה והחיילים שבפניהם הופיעו קוראים לה "צוות הווי בזוקי" (הטעות במקור, בזוקי במקום בוזוקי, וכך זה נמשך לאורך הכתבה). טעות נוספת היא בשמו של אחד מארבעת חברי הצוות: דינזה מוטי. מדובר כמובן במוטי דיכנה.
דיכנה הוא למעשה היזם של צוות הווי סדנה גייסית, שצוות הבוזוקי פעל במסגרתו. דיכנה הגיע לבחינות ללהקת גייסות השיריון כשמאחוריו ניסיון של הופעות בדיסקוטקים עם להקתו, אך נפסל בו במקום בטענה שלא מחפשים זמרי דיסקוטקים. דיכנה הנמרץ לא התייאש והציע להקים צוות הווי חדש של גייסות השיריון וכך היה. תחת "צוות הווי סדנה גייסית" פעלו שני צוותי-משנה, אחד של סטיל-דראם (כלי נגינה קאריבי עשוי פחי דלק שנחתכו לחצאים), השני, כאמור, של הבוזוקי. כולם פעלו זמן קצר בלבד, אך הספיקו להקליט כמה שירים, ביניהם גרסה עברית-יפנית ל"סוקיאקי" (דיכנה, כידוע, חי ביפן בילדותו ושולט בשפה), וגם לאימג'ן של ג'ון לנון (תאר לעצמך, "דמיין" בגרסה בעברית).
לפי להיטון, היוזם של צוות ההווי ה"יווני" הוא חבר ההרכב, ישראל יעקבי (החברים האחרים הם נסים ברוך ובנימין רוני). לדברי יעקבי, שהגיע לצוות ההווי מלהקת גייסות השיריון, "בסוף כל הופעה של הלהקה החיילים חיכו לשמוע מפי שירים ביוונית". בענף הווי ובידור בצה"ל אהבו את הרעיון להקים הרכב שיתמחה בז'אנר, וגם החיילים אהבו. מאוד. "בהופעות שלנו אין דבר כזה לשבת על המקום ולהאזין", אמר רוני. "כל הופעה הופכת לחגיגה ממש. כשחיילים באים להופעות (של להקות צבאיות) הם לרוב עייפים. אצלנו הם מתעוררים. יעקבי לא נותן להם רגע מנוחה".
לדברי דיכנה, "כתבנו מספר שירים בסגנון ים תיכוני ואנו מקווים שבקרוב נוכל להשמיע את קולנו גם מעל גלי האתר".
זה לקח זמן. רק ב-1976 יצאו בתקליט שירים של צוותי ההווי (למיניהם) של הסדנה הגייסית, בהם שניים של הבוזוקאים שתלמהאליגון-רוז כתבה להם גרסה עברית. הידוע מבין השניים הוא "לא ביקשתי לי דבר ממנה", במקור – מיליסמו, המוכר והאהוב.
אורח התוכנית היה דוקטור דורון דושניצקי, רופא ילדים ומומחה לאבחון הפרעות קשב וריכוז, מוזיקאי ואספן תקליטים. דושניצקי סיפר על השילוב בחייו בין רפואה למוזיקה והביא תקליטים של שלמה ארצי (לכל החברים מהמסע מים אל ים), האיגלס (ודווקא לא "מלון קליפורניה"), ואן היילן (ודווקא שיר אחר מהאלבום ג'אמפ), להקת הסול הנשית סוויט אינספיריישן, פול מקרטני ולהקת כנפיים, סטיקס וסופרטראמפ, מתוך האלבום "ארוחת בוקר באמריקה". האזנה נעימה ורק בשורות טובות.
lahitonblog 